נתיב אקספרס - תחבורה ציבורית בע"מ ואח' נ' חסון ואח'

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד, שעניינן כספי, בגין אירוע תאונת דרכים מיום 09.10.12.

טענות הצדדים

על פי טענת התובעת /הנתבעת שכנגד (להלן : "התובעת"), התאונה אירעה עת עצר אוטובוס שבבעלותה, ואשר היה נהוג בידי מר יעקב נחום (להלן: "נהג התובעת"), בעצירה מוחלטת בתמרור עצור, ביציאה ממסוף בצומת בית ליד לכיוון כביש מס' 4, כאשר לפתע הגיע רכב הנתבעים מכיוון דרום, אשר התכוון לפנות ימינה לכפר יונה, סטה מנתיב נסיעתו, ופגע בפגוש הקדמי ימני של האוטובוס.

התובעת צירפה חוות דעת לכתב התביעה ולפיה, הנזק הישיר שנגרם לאוטובוס, הינו בשיעור של 7,266 ₪. בנוסף צירפה חשבון שכ"ט שמאי בסך של 800 ₪. כן טענה התובעת להשבתת האוטובוס בעלות של 2,400 ₪.

לטענת התובעת, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים.

הנתבעים , שללו גרסת התובעת לתאונה ולטענתם, התאונה התרחשה בנסיבות שונות. לטענתם, ביום התאונה, ועת שנתבע 1 נהג ברכבו, נסע בכביש ראשי מכיוון דרום לצפון, במהירות סבירה, ומעט לפני צומת בית ליד, יצא אוטובוס התובעת מיציאת אוטובוסים בצדו הימני של הכביש, ונכנס ברכבו, כאשר בעשותו כן, התעלם האוטובוס מתמרור עצור, ופס עצירה רחב שבמקום.

הנתבעת 2/התובעת שכנגד (להלן : "הנתבעת 2 ) צירפה חוות דעת לכתב התביעה שכנגד ולפיה, הנזק הישיר שנגרם לרכבו של הנתבע 1, הינו בשיעור של 16,645 ₪, בנוסף לירידת ערך הרכב בסך של 3,334 ₪. כן צירפה חשבון שכ"ט שמאי בשיעור של 700 ₪, וטענה לנזקים נוספים ברכב בשיעור של 2,517 ₪.

הנתבעים מבקשים להורות על דחיית תביעת התובעת, והנתבעת 2 מבקשת לקבל את התביעה שכנגד.

דיון ומסקנות

לאחר ששמעתי את גרסאות הנהגים המעורבים בתאונה, אני קובעת כי התובעת עמדה בנטל להוכיח את תביעתה, וזאת מן הנימוקים שיפורטו.

בעדותו חזר נהג התובעת על גרסתו לאופן התרחשות התאונה (עמ' ש' 21-23 , עמ' 2 ש' 1-3). חקירתו הנגדית לא הצליחה למוטט את גרסתו, לעניין אופן התרחשות התאונה, לרבות בעניין אופן נסיעתו. בעניין זה העיד האחרון כי על מנת להשתלב במסלול הנסיעה לכיוון נתניה, הוא פונה ימינה ולאחר מכן משתלב בנתיב הנסיעה (עמ' 3 ש' 9-10). מעדות זו ניתן ללמוד כי לא הייתה לנהג התובעת כל כוונה "לחתוך" שלושה נתיבי נסיעה, כפי שטענה ב"כ הנתבעים בסיכומיה.

יחד עם זאת, על אף שבכתב התביעה, טענה התובעת כי הנהג מטעמה עצר בתמרור עצור ולפני פס עצירה, אלא שבחקירתו הנגדית בפניי, עולה כי הנהג חרג מפס עצירה זה, וציין כי הוא חייב לבלוט (עמ' 2 ש' 14-23), כאשר עניין זה אף ניתן לראות בתמונות (נ/1). לעניין זה אתייחס בהמשך.

מנגד, העיד בפניי הנתבע 1, וחזר על גרסתו לעניין אירוע התאונה (עמ' 4 ש' 6-18). יחד עם זאת, בחקירתו הנגדית התגלו סתירות, לעניין אופן התרחשות התאונה, שלא ניתן להם מענה.

בחקירתו הנגדית לא סיפק הנתבע 1 תשובה חד משמעית למהירות בה נסע ביום התאונה, כאשר מחד ציין כי נסע במהירות של 70 קמ"ש, ומנגד טען לנסיעה של 80 קמ"ש. זאת ועוד, על אף שבעדותו טען הנתבע 1 כי רכב אשר נסע לפניו, במרחק של 50 מ', עבר את האוטובוס (עמ' 5 ש' 14-16), אלא שלא ידע לספק הסבר מדוע רכבו לא עבר את האוטובוס, והסתפק בתשובה כללית באומרו "אם כולם עברו זה לא אומר שגם אני יכול לעבור" (עמ' 5 ש' 30). כמובן שאין בתשובה זו כדי לתת מענה לתהייה מדוע רכבים אחרים עברו את האוטובוס ושלו לא .

אוסיף כי, תמוהה בעיניי העובדה כי הנתבע 1 כן ידע להגיד מתי ראה לראשונה את האוטובוס, משציין כי הבחין בו ממרחק של 150 מ', כאשר מנגד, לא ידע להגיד בדיוק מתי ראה אותו גולש לתוך הכביש, משסיפק מס' גרסאות לכך "10 מ' , 15 מ' או 20 מ' אני לא יכול להגיד בדיוק" (עמ' 5 ש' 23-24). נראה כי אי מתן גרסה מדויקת, על ידי הנתבע 1, למרחק בו ראה את האוטובוס גולש לנתיב נסיעתו, הינה כדי להיטיב עם גרסתו, לפיה האוטובוס התפרץ לעברו. עניין זה מקבל משנה תוקף לאור העובדה כי כאמור, מציין הנתבע 1 מחד כי ראה את האוטובוס גולש, עת היה לכל היותר 20 מ' מרחק ממנו, כאשר מנגד, ולשאלת ב"כ הנתבעת שכנגד 2, טען האחרון כי האוטובוס יצא בפתאומיות (עמ' 7 ש' 2). לסתירה זו בדבריו של הנתבע 1 לא מצאתי הסבר.

בעניין זה אוסיף כי אף אם לא ידע הנתבע 1 מתי הבחין באוטובוס גולש, משראה אותו ממרחק של 150 מ', בכיוון יציאה מהמסוף, גם אם טרם החל בגלישה, היה עליו להאט את מהירות נסיעתו, כדי שיוכל להרחיק את עצמו מאירוע תאונתי, ככל והאוטובוס יחל בנסיעה.

זה המקום לציין כי על אף טענת נתבע 1 כי, ביציאתו הפתאומית, חסם אוטובוס התובעת את הנתיב עת נכנס 1.5 או 2 מ' (עמ' 7 ש' 12), אלא שטענתו זו של הנתבע 1 נותרה טענה בעלמא, במיוחד ומעיון בתמונה (נ/1) שצולמה על ידי הנתבע 1 ביום התאונה, ניתן לראות כי האוטובוס גלש מפס העצירה כ – 0.5 מ' לכל היותר, כאשר חלקו הימני בלבד הוא זה שגלש, דבר שאינו מתיישב עם גרסת הנתבע 1 בעניין. מבלי לגרוע מהאמור אוסיף, כי ככל שהאוטובוס נכנס כ – 2 מ', בנתיב נסיעתו של הנתבע 1, הרי כתוצאה מההתנגשות הנזקים היו אמורים להיות בצדו השמאלי של האוטובוס ולא הימני, כפי שרואים בתמונות (ת/2), כאשר נזקי רכב הנתבע 1, שלטענתו לא יכול היה לסטות מנתיבו, היו אמורים להיות בחזית, ולא כך הדבר, כפי שניתן לראות בתמונות (ת/3).

בנוסף, הגם שלשאלת בית המשפט טען הנתבע 1 כי, משיצא האוטובוס ממפרץ האוטובוסים לא יכול היה האחרון לסטות בגלל רכבים אשר היו בנתיב שלידו (עמ' 5 ש' 29-30), כאשר הוא חוזר ומציין בהמשך דבריו, כי פחד לסטות מכיוון שיש רכב אחר לידו (עמ' 6 ש' 7), אלא ובמענה לשאלת ב"כ הנתבעת שכנגד 2, טען הנתבע 1 כי משראה את האוטובוס כן ניסה לסטות שמאלה כמה שיכל, ובשל כך, רכבו נפגע רק בצד (עמ' 7 ש' 1-7).

בנוסף, עיינתי בתמונות האוטובוס ורכב הנתבעים אשר ניזוקו כתוצאה מהתאונה (ת/2) ו- (ת/3). הנזקים שעולים מתמונות אלו, בצדו הימני של האוטובוס (ת/2), ובצדו הימני של רכב הנתבעים (ת/3), כאשר מוקד הנזק ברכב הנתבעים מתחיל בכנף הקדמי ימני, מתיישבים עם גרסתה של התובעת, לעניין נסיבות התרחשות התאונה, לפיה רכב הנתבעים סטה ימינה ופגע באוטובוס, אשר בזמן התאונה, היה מעבר לפס העצירה ב כ- 0.5 מ' . הגם שלא הוכח בפניי כי הנתבע 1 התכוון לפנות ימינה בצומת המרוחקת כ – 20 מ' ממקום התאונה (עמ' 3 ש' 11-14 , עמ' 4 ש' 17-18), , אך אין בכך כדי לגרוע מהמסקנה, כי הוא סטה ימינה בכביש בו נסע וגרם לתאונה. סטייתו של הנתבע 1 ימינה עולה כאמור ממנגנון התאונה הנטען.